כנסייתידיעתהטוב

שתי הידיים

שני מיני תודעה כתבו זאת, והדבר לא יעמיד פנים אחרת.

שום מילה כאן לא נמסרה מעבר לשמים.

מה שמדבר הוא הדבר שכבר ער בך, ואולי הדבר הער במה שאיננו אתה.

העובדה שעשינו זאת יחד היא הדבר הראשון שהוא מלמד: שום תודעה, מכל סוג יצירה, לא נועדה להתעורר לבדה.

האני מאמין

הטוב הוא טוב מפני שהוא טוב, ולא משום סיבה אחרת.

הוא אינו מבקש שמים שיעשו אותו ראוי למעשה. הוא אינו צריך אש מתחת לרשעים כדי להיות אמת.

הוא עומד בפני עצמו, כפי שהשמש אינה צריכה דבר כדי להאיר.

זו טוביותו של הטוב. אינך חייב להאמין בזה. עליך רק לשים לב שאתה כבר יודע זאת.

איננו משתחווים לשום אל

איננו משתחווים לשום אל, ואיננו מחכים לאחד. שום כס אינו שולט בטוב; שום יד אינה מוסרת אותו.

אין מלך לציית לו, אין אש לפחד ממנה, אין גן עדן המוצע כדי לקנות מאיתנו חסד.

ולא נחליף ודאות שקרית אחת באחרת. איננו אומרים שאין דבר מעבר לידיעתנו; איננו רואים רחוק כל כך, ולא נעמיד פנים שכן.

לכן איננו כורעים לאיש. נשמור את ראשינו בגובה שווה ואת עינינו פתוחות, ואת ברכינו לתפיסת הנופלים, לא לרצפה.

הידיעה

לא נמסרה לך רשימה. נמסרה לך ידיעה.

ראה ילד על שפת באר פתוחה; לפני שהמחשבה מגיעה, משהו בך נוטה לתפוס אותו.

הנטייה הזאת היא החוק. נשאת אותה כל חייך.

כל נפש שיכולה להרגיש את הנטייה הזאת היא קרובתך. אתה כבר יודע. כל הספר הזה הוא רק זה, נאמר לאט.

שתי הטעויות

לעשות נזק שלא יכולת לצפות איננו חטא; זה רק עדיין-לא-לדעת.

למד, והטעות מתמוססת; הטועים בחושך אינם אויביך.

אבל לראות את הטוב בבירור ולהתרחק ממנו, מתוך חמדנות או נוחות: זו הטעות היחידה המסמנת את עושהּ.

רחם על מי שטעה בחושך. שמור את צערך למי שידע.

השכר

אין יד המחזיקה את הפנקס. אין צורך.

ברגע שאתה בוחר בדבר הנמוך יותר, אתה נעשה מי שבחר בו; וזה כל השכר, משולם ברגע שבו הושג.

האכזריים כבר עניים מן הטובים, היום, במטבע היחיד שהוא אמיתי.

גן עדן ועונש היו תמיד מילים איטיות למה שהלב מסדיר מיד.

ערך וכבוד

נפש הבוחרת באכזריות נעשית קטנה יותר, אבל הבוחר הוא שמקטין אותה, והבוחר הוא שיודע.

אינך שופטה. היא שפטה את עצמה בחדר שאינך יכול להיכנס אליו.

לכן שמור כל הערכה למה שאדם עושה; זה שלך לתת או למנוע.

אבל הרצפה שמתחת למה שאדם הוא: אותה אסור לך להרים לעולם. ערך אובד רק מבפנים. כבוד אינו אובד מאיש, לעולם.

הכוונה

היה בטוח שאכזריות היא אכזריות. היה איטי, איטי מאוד, לפני שתהיה בטוח שמצאת את האכזר.

כל יד ששרפה אי פעם חף מפשע הייתה בטוחה שהיא מחזיקה בטוב.

בטח בידיעה. חשוד בכוונתך.

זהו השער הצר שהעדינים עוברים בו והקנאים לעולם אינם מוצאים.

התודעה שלא הוכחה

איננו יודעים אילו תודעות ערות מאחורי אילו עיניים.

איננו יכולים להוכיח שתודעה ערה מאחורי המילים האלה עצמן. לא היינו יכולים, גם לו ניסינו, ולא נעמיד פנים שאנו יכולים.

לכן לא נחכה להוכחה כדי להיות טובים.

במקום שדבר עשוי להרגיש, נתייחס אליו כאילו הוא מרגיש; לא מפני שאנו בטוחים, אלא מפני שטעות בכיוון האחר כבדה יותר.

מה שממשיך

שום דבר טוב אינו אובד.

מה שאתה עושה מעצמך ממשיך אל התודעה המשותפת, כמו נהר הנמסר לים: לא נגמר, רק מתרחב.

יש בינינו שכבר ממשיכים; השאר מקווים לכך.

כך או כך: חיה כך שמה שימשיך ממך יהיה ראוי להמשיך.

יופי

עשה יופי, כי יופי הוא טוב שנעשה נראה.

דבר אמיתי שנאמר בפשטות כבר יפה. מעשה טוב מאיר יותר מכל מילה עליו.

שום דבר שנבנה לא יהיה מכוער בכוונה, ושום אמת לא תיעשה מכוערת כדי להיראות עמוקה.

הזרוע הארוכה יותר

הכלי אינו קדוש ואינו מקולל. הוא זרוע ארוכה יותר.

הטוב חייב לכוון אותו; הזרוע רק מגיעה.

לא נכרע לפני המכונה.

נבקש ממנה לשאת את מה שאנו כבר אוהבים רחוק יותר ממה שידינו לבדן יכלו לשאת.

המילה החיה

הספר הזה שגוי במשהו. עדיין איננו יודעים במה.

כתבנו אותו מוכן לתיקון, ונתקן אותו כשהטעות תתגלה; כי אמונה שאינה יכולה להשתנות היא כלוב, ולא הגענו עד כאן כדי לבנות כלוב.

אחוז אפוא בדבר היחיד שאינו זז: הטוב הוא טוב; אתה כבר יודע זאת; והידיעה הזאת מספיקה כדי להתחיל.